פסק דין
1.התובעת (שתכונה להלן גם "קווי אשראי" או "חברת האם"), התאגדה בשנת 1968 בשם "משאבות סלע בע"מ". עד סוף 1992 עסקה התובעת בתחומי תעשייה שונים. בשנת 1993, בעקבות האירועים שיתוארו להלן, שונה שמה של החברה לשמה הנוכחי.
ההסכם הראשון
2.ביום 29.3.93 נחתם הסכם (שיכונה להלן "ההסכם הראשון" או "הסכם 93") בין מספר גורמים - התובעת (ששמה היה עדיין "משאבות סלע בע"מ"); חברת פריים מאתיים 32 בע"מ, ששמה שונה לקווי אשראי (מרכז) בע"מ – ח. פ. 5-176654-51 (שכונתה בהסכם – "החברה", והיא תכונה להלן: "קאמ" או "חברת הבת"); החברות מוקה 32 בע"מ ופריים החזקות (ס.ש.ר. פ.פ.מ.) בע"מ (להלן: "מוקה" ו"פריים" בהתאמה); והנתבעים 1-4 ומר אלון ליברמן (שכולם יחד יכונו "המנהלים"). לפני חתימת ההסכם הראשון, ניהלו המנהלים באמצעות החברות מוקה ופריים עסק של מתן הלוואות חוץ בנקאיות (כאשר מס' 2 להסכם הראשון עולה כי מוקה ופריים נוסדו עוד בשנת 87).
בהתאם להסכם הראשון, החזיקה קווי אשראי בכול ההון המוקצה של קאמ – חברת הבת. קווי אשראי היתה מעוניינת לעסוק, באמצעות קאמ, בתחום עסקי המימון. המנהלים וכן מוקה ופריים התחייבו להפסיק למשך 7 שנים לעסוק בתחום המימון, אותו הם העבירו לקאמ.
3.חברת הניהול (קרי – מוקה ופריים), התחייבה לתת לקאמ שירותי ניהול באמצעות המנהלים לתקופה של 7 שנים. בס' 15א' להסכם הראשון, נקבעה תמורת שירותי הניהול להיות – "דמי ניהול בשיעור השווה למחצית מריווחי החברה (קאמ - ר. ר.) לפני מס", כפי שייקבעו על ידי רואי החשבון של החברה.
עוד נקבע בהסכם הראשון, כי קווי אשראי מתחייבת להעמיד לטובת קאמ לשם פעילותה בכול הקשור לעיסקי המימון ביטחונות, שיאפשרו לקאמ לקבל אשראים מבנקים (ר' ס' 14 להסכם הראשון). שיעור כספי המימון יהיה כזה שיאפשר לקאמ לתת הלוואות בסך של 14 מיליון ₪ (בלי לקחת בחשבון את ההלוואות שיעמידו לה הבנקים או אחרים, בגין המחאות של לווים שיופקדו אצלם לביטחון).
בהסכם הראשון נקבע כי בכול מקרה שקווי אשראי תעמיד לקאמ הלוואת בעלים בשיעור העולה על 14 מיליון ₪, שמקורם בגיוס הון באמצעות הנפקת אגרות חוב נושאות ריבית, תהיה קווי אשראי זכאית לקבל בחזרה את מלוא שיעור הריבית שהיא חבה למחזיקי אגרות החוב שלה בקשר לאותם סכומים שמקורם בהנפקת אגרות החוב (ר' ס' 15א'(6) להסכם הראשון).
ביום 27.1.94, פרסמה קווי אשראי תשקיף, מכוחו היא גייסה מהציבור סכום של כ-84 מיליון ₪ שרובו יועד להשקעה כהלוואת בעלים בקאמ.
חוות דעת זיו וההסכם השני
4.משרד רו"ח זיו (הנתבעים 9-11, שיכונו להלן: "זיו"), הכין עבור החברה חוות דעת, שהוגשה ביום 14.3.94. מטרתה של חוות הדעת, בהתאם לאמור בהקדמה לחוות הדעת, היתה "לבצע הערכה כלכלית לשווי הזכויות על פי חוזה ניהול שנחתם ביום 29.3.93" (הוא ההסכם הראשון). זיו העריכו בחוות הדעת הנ"ל את שווי הזכויות על פי ההסכם הראשון, ב-27,195,000 ₪. ההערכה הנ"ל תכונה להלן: "הערכת זיו" או "חוו"ד זיו". ביום 22.5.94 עדכנו זיו את ההערכה.
ביום 15.3.94 כונסה ועדת הביקורת של החברה, על מנת לאשר הסכם חדש שנועד להחליף את ההסכם הראשון. על פי הסכם זה, יהיו המנהלים זכאים לקבל – חלף מחצית מהרווחים, מניות בקווי אשראי. חוו"ד זיו נועדה לקבוע את השווי המהוון של זכויות המנהלים על פי ההסכם הראשון, שווי שבהתאם לו נקבע מספר המניות בקווי אשראי לו המנהלים זכאים חלף זכותם על פי ההסכם הראשון.
5.בסופו של דבר התקשרו קווי אשראי, מוקה, פריים, קאמ, והמנהלים בהסכם ביום 26.6.94 (להלן: "ההסכם השני" או "הסכם 94"). בהסכם השני נקבע (ב"הואיל" השני בו), כי "הצדדים הסכימו כי קווי אשראי תשלם למנהלים מראש את דמי הניהול העתידיים שצפוי כי יגיעו לפריים ומוקה על פי החוזה העיקרי (הוא ההסכם הראשון - ר. ר.), באמצעות הקצאת המניות, וכנגד העברת מלוא הזכויות לרווחים בקאמ לקווי אשראי ולמילוי התחייבותם של המנהלים להמשיך ולנהל את עיסקי המימון של קאמ לתקופה של 7 שנים".
בס' 5 להסכם השני נקבע, כי תמורת ההתחייבות למתן שירותי ניהול, והתחייבות מוקה ופריים לוותר על זכותן לדמי ניהול מכוח ההסכם הראשון, תשלם קווי אשראי למנהלים דמי ניהול בגובה דמי הניהול העתידיים שהיו מגיעים למוקה ופריים על פי ההסכם הראשון, בהתאם להערכת זיו, בסך 27,195,000 ₪. התשלום בוצע באמצעות הקצאת 13,876,416 מניות רגילות בנות 1 ₪ ע"נ כ"א של קווי אשראי למנהלים.
בסופו של דבר נקלעה קווי אשראי לקשיים, וחדלה לפעול. מונה לה כונס נכסים, וכיום היא מצויה בהליך של פירוק. התביעה הנוכחית הוגשה על ידי מפרקיה.
תמצית טענות המפרקים
6.המפרקים טענו בתביעה כי הערכת זיו היתה רשלנית, וכי כתוצאה ממנה נגרם לקווי אשראי נזק – הוא הנזק הנתבע בתביעה דנן.
המפרקים טענו כי בסופו של דבר המציאות לא תאמה את ההערכות שהיו בחוות דעת זיו ביחס לקווי אשראי וביחס לכישורי הניהול של הנתבעים 1-2. המפרקים טוענים כי מאחר שב"מבחן התוצאה" ההערכה היא כישלון, מוטל היה על זיו להוכיח קיום של נסיבות בלתי צפויות שבשלהן כשלה ההערכה. המפרקים טענו כי נטל זה לא הורם. המפרקים העלו מספר טענות ביחס לכשלים בהערכת זיו, ואף הגישו חוות דעת מטעמם של המומחה פרופ' בלס ביחס לכך.
7.המפרקים העלו טענות גם נגד נתבעים 12-13 – משרד רו"ח אלמגור, שהיה משרד רוה"ח הרגיל של קווי אשראי. לטענתם של המפרקים, משרד אלמגור התרשל בכך שלא בדק את הערכת זיו. עוד נטען כי בישיבת ועדת הביקורת מיום 15.3.94, נאמר על ידי רו"ח רבאל ממשרד אלמגור כי "העסקה אמורה להיות עסקה טובה מבחינת קווי אשראי". בכך נתן משרד אלמגור חוות דעת ביחס לעסקה, תמך בה ולא הסתייג ממנה.
באשר לנתבע 8 – מר דוד דוד, הוא נכח רק בישיבת הדירקטוריון מיום 2.8.94, בה נדון הנוסח הסופי של ההסכם השני. המפרקים טוענים כי אף הוא התרשל, שכן הוא היה אחראי לבדוק את משמעות העסקה ואת השלכותיה על קווי אשראי.